My Items

I'm a title. ​Click here to edit me.

סוכרת סוג 1 (סוכרת נעורים)

סוכרת סוג 1 היא מחלה אוטואימונית, זאת אומרת מחלה בה מערכת החיסון של הגוף תוקפת איברים שונים במערכות הגוף מעין "אש על כוחותינו" של מערכת החיסון. במחלת הסוכרת מותקפים התאים מייצרי האינסולין שבלבלב וגורמים להרס תאים אלו והפרעה קשה לייצור האינסולין שהוא הורמון הכרחי שבלעדיו אי אפשר לו לגוף להתקיים. סוכרת סוג 1 ידועה גם בשם סוכרת נעורים למרות שיכולה להופיע בכל גיל.

עד היום לא ברור מה הוא הגורם לסוכר סוג 1, דהיינו מה מפעיל את מערכת החיסון כנגד התאים מייצרי האינסולין. 

הטיפול בסוכרת סוג 1 הוא באמצעות מתן אינסולין בזריקות או הזלפה תת עורית קבועה ממקור חיצוני. מטרת הטיפול בסוכרת סוג 1 היא קודם כל לאפשר המשך החיים, לאזן את רמות הסוכר בערכים הקרובים ביותר לערכים נורמלים על מנת למנוע סיבוכים הקשורים לרמות סוכר גבוהות מידי או נמוכות מידי. 

בשנים האחרונות פותחו כלים טכנולוגיים חדשים המאפשרים איזון טוב יותר של ערכי הסוכר:
•	חיישני סוכר רציפים המדווחים למטופל על ערכי הסוכר מידי כמה דקות, ברובם יש גם מערכות התרעה המפנות את תשומת לבו של המטופל לערכי סוכר גבוהים או נמוכים מידי. 
•	משאבות אינסולין שמזליפות אינסולין בהתאם לתיכנות מוקדם שמקלות על המטופל וחוסכות זריקות אינסולין חוזרות. 
•	"הלבלב המלאכותי" שפותח לאחרונה והוא בעצם מערכת הזלפה אוטומטית שמזליפה אינסולין מהמשאבה בהתאם לרמות הסוכר של המטופל באופן אוטומאטי וללא צורך לערב אותו בטיפול. 

המכון שלנו פיתח מערכת אלגוריטמית מבוססת בינה אנושית שכזו והיא נמצאת בתוך לבלב מלאכותי מסחרי שנמצא היום בארצות רבות בעולם בשרותם של מטופלים רבים. אין ספק שהאיזון של רמות הסוכר המושג באמצעות מערכות אוטומטיות אלו הוא טוב יותר ומונע מצבים של ערכי סוכר נמוכים מידי או גבוהים מידי ומשפיע על איכות החיים של מטופלים רבים. 

בשנים האחרונות יש התמקדות ניכרת של עולם המחקר בנסיונות למנוע את הופעת הסוכרת על ידי הבנה טובה יותר של התהליכים שגורמים לה. מחקר שכזה נעשה בימים אלו בישראל בו נסקרים ילדים צעירים בגיל של 9-18 חודשים באמצעות דגימת דם מהאצבע (דם קפילרי) להמצאות נוגדנים שהם סמנים של מחלת הסוכרת סוג 1 ומופיעים שנים לפני הופעת המחלה. באמצעות סקר זה, הנערך בעשרות מרפאות ילדים ברחבי הארץ, אנחנו מקווים להיות מסוגלים למנוע מצב קשה ומסוכן מילדים שמפתחים סוכרת סוג 1 בעת גילויה (40-60% מופיעים במצב קשה ומסכן חיים המחייב אישפוז ולעיתים טיפול נמרץ), להבין טוב יותר את השלבים טרם הופעת הסוכרת ולהציע טיפולים חדשים עוד לפני שהסוכרת מופיעה בתמונה המוכרת לנו היום. כך למשל מונחת כרגע על שולחן ה- FDA האמריקאי בקשה לאישור של תרופה חדשה שהוכחה בניסויים מחקריים כמסוגלת לדחות הופעת סוכרת סוג 1 בעד 4 שנים אצל כאלו שיש להם נוגדנים אבל עדיין לא המחלה עצמה. 

השנים הקרובות לדעתי תהיינה גם שנות פריצת הדרך בשימוש בהנדסה גנטית ובתאי גזע לריפוי מטופלים שכבר יש להם סוכרת. השילוב בין מניעה של סוכרת חדשה וטיפול וריפוי של סוכרת קיימת יהיו פריצות הדרך הבאות.

סוכרת סוג 1 (סוכרת נעורים)

סוכרת סוג 1 היא מחלה אוטואימונית, זאת אומרת מחלה בה מערכת החיסון של הגוף תוקפת איברים שונים במערכות הגוף מעין "אש על כוחותינו" של מערכת החיסון. במחלת הסוכרת מותקפים התאים מייצרי האינסולין שבלבלב וגורמים להרס תאים אלו והפרעה קשה לייצור האינסולין שהוא הורמון הכרחי שבלעדיו אי אפשר לו לגוף להתקיים. סוכרת סוג 1 ידועה גם בשם סוכרת נעורים למרות שיכולה להופיע בכל גיל.

עד היום לא ברור מה הוא הגורם לסוכר סוג 1, דהיינו מה מפעיל את מערכת החיסון כנגד התאים מייצרי האינסולין.

הטיפול בסוכרת סוג 1 הוא באמצעות מתן אינסולין בזריקות או הזלפה תת עורית קבועה ממקור חיצוני. מטרת הטיפול בסוכרת סוג 1 היא קודם כל לאפשר המשך החיים, לאזן את רמות הסוכר בערכים הקרובים ביותר לערכים נורמלים על מנת למנוע סיבוכים הקשורים לרמות סוכר גבוהות מידי או נמוכות מידי.

בשנים האחרונות פותחו כלים טכנולוגיים חדשים המאפשרים איזון טוב יותר של ערכי הסוכר:
• חיישני סוכר רציפים המדווחים למטופל על ערכי הסוכר מידי כמה דקות, ברובם יש גם מערכות התרעה המפנות את תשומת לבו של המטופל לערכי סוכר גבוהים או נמוכים מידי.
• משאבות אינסולין שמזליפות אינסולין בהתאם לתיכנות מוקדם שמקלות על המטופל וחוסכות זריקות אינסולין חוזרות.
• "הלבלב המלאכותי" שפותח לאחרונה והוא בעצם מערכת הזלפה אוטומטית שמזליפה אינסולין מהמשאבה בהתאם לרמות הסוכר של המטופל באופן אוטומאטי וללא צורך לערב אותו בטיפול.

המכון שלנו פיתח מערכת אלגוריטמית מבוססת בינה אנושית שכזו והיא נמצאת בתוך לבלב מלאכותי מסחרי שנמצא היום בארצות רבות בעולם בשרותם של מטופלים רבים. אין ספק שהאיזון של רמות הסוכר המושג באמצעות מערכות אוטומטיות אלו הוא טוב יותר ומונע מצבים של ערכי סוכר נמוכים מידי או גבוהים מידי ומשפיע על איכות החיים של מטופלים רבים.

בשנים האחרונות יש התמקדות ניכרת של עולם המחקר בנסיונות למנוע את הופעת הסוכרת על ידי הבנה טובה יותר של התהליכים שגורמים לה. מחקר שכזה נעשה בימים אלו בישראל בו נסקרים ילדים צעירים בגיל של 9-18 חודשים באמצעות דגימת דם מהאצבע (דם קפילרי) להמצאות נוגדנים שהם סמנים של מחלת הסוכרת סוג 1 ומופיעים שנים לפני הופעת המחלה. באמצעות סקר זה, הנערך בעשרות מרפאות ילדים ברחבי הארץ, אנחנו מקווים להיות מסוגלים למנוע מצב קשה ומסוכן מילדים שמפתחים סוכרת סוג 1 בעת גילויה (40-60% מופיעים במצב קשה ומסכן חיים המחייב אישפוז ולעיתים טיפול נמרץ), להבין טוב יותר את השלבים טרם הופעת הסוכרת ולהציע טיפולים חדשים עוד לפני שהסוכרת מופיעה בתמונה המוכרת לנו היום. כך למשל מונחת כרגע על שולחן ה- FDA האמריקאי בקשה לאישור של תרופה חדשה שהוכחה בניסויים מחקריים כמסוגלת לדחות הופעת סוכרת סוג 1 בעד 4 שנים אצל כאלו שיש להם נוגדנים אבל עדיין לא המחלה עצמה.

השנים הקרובות לדעתי תהיינה גם שנות פריצת הדרך בשימוש בהנדסה גנטית ובתאי גזע לריפוי מטופלים שכבר יש להם סוכרת. השילוב בין מניעה של סוכרת חדשה וטיפול וריפוי של סוכרת קיימת יהיו פריצות הדרך הבאות.

כל מה שחשוב לדעת על סוכרת נעורים

סוכרת סוג 2 המכונה גם סוכרת המבוגרים הפכה בעשורים האחרונים לאחת המחלות הכרוניות השכיחות ולאחד האתגרים החשובים של מערכת הבריאות. סוכרת סוג 2 נובעת משילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים. אורח חיים לא בריא המאופיין בפעילות גופנית מועטה ואכילת יתר, תורמים לעלית הסיכון להופעת המחלה. מרבית החולים עם סוכרת סוג 2 לוקים בעודף משקל או בהשמנה. רוב הלוקים במחלה מאובחנים אחרי גיל 60-50.

אבחון הסוכרת נעשה על פי רמות סוכר גבוהות מ-126 בצום, ועל פי בדיקת המוגלובין מסוכרר (Hemoglobin A1c) של 6.5% ומעלה המשקף רמות הסוכר המוגברות ב-3 החודשים הקודמים. 

סוכרת בלתי מאוזנת מגבירה את הסיכון לסיבוכים של המחלה ובהם נזק למערכת הלב וכלי הדם, הכליות, העיניים ומערכת העצבים. 
הטיפול בסוכרת נועד לשפר את איכות החיים של המטופל, את איזון רמות הסוכר ולהפחית את הסיכון לסיבוכי הסוכרת.

שינויים באורח החיים כולל פעילות גופנית מתונה, תזונה בריאה ומאוזנת, וירידה מתונה במשקל (5-10% ממשקל הגוף) במטופלים עם עודף משקל, עשויים להועיל מאד באיזון הסוכר ולהביא בטווח הארוך להפחתה בתחלואה הקרדיווסקולרית ובתמותה.

התרופות לאיזון סוכרת סוג 2 כללו בעבר באופן מסורתי מטפורמין (גלוקומין), תרופות מקבוצת הסולפוניל-אוריאה (Amaryl), מעכבי DPP-4 (Januvia, Galvus, Trajenta) ואינסולין. 

בשנים האחרונות נכנסו לשימוש שתי קבוצות של תרופות ששינו את לחלוטין את פני הטיפול בסוכרת במבוגרים. אלה כוללות תרופות הפועלות במנגנון עיכוב SGLT-2 ומגבירות פינוי סוכר בשתן (Jardiance, Forxiga), והאנלוגים של GLP-1 (Ozempic, Trulicity), שבנוסף ליעילותם באיזון רמות הסוכר, תורמים להורדת משקל, הפחתה בסיכון לסיבוכי המחלה בלב ובכליה והפחתה בתמותה.

בתקופה הקרובה עומד מנהל התרופות האמריקני (FDA) לאשר תרופה חדשנית ויעילה ביותר לטפול בסוכרת ועודף משקל. תרופה זו- Tirzepatide הינה אנלוג כפול גם ל- GLP-1 וגם ל- GIP והוכחה כמסוגלת להפחית רמות Hemoglobin A1c ביותר מ-2% ולהביא להפחתת משקל משמעותית מאד, יותר מכל תרופה אחרת. 

במטופלים עם השמנה קשה, וסוכרת עקשנית לטיפול ניתן להציע ניתוח בריאטרי (ניתוח מעקף לקיבה). ניתוח כזה עשוי להביא לירידה משמעותית במשקל הגוף ולשפר מאד האיזון הגליקמי עד להפחתה בטפול התרופתי ואף הפסקתו. 

בנוסף לאיזון של מחלת הסוכרת, אורח חיים בריא וטיפול במחלות נלוות כגון יתר לחץ דם והפרעה בשומני הדם, מהווים חלק בלתי נפרד מהטיפול.

לסיכום: הטיפול בסוכרת במבוגרים הוא כרוני ומתמשך, דורש שיתוף פעולה של המטופל, ובאמצעים שנוספו בשנים האחרונות עשוי להיות יעיל מאד במניעת סיבוכי הסוכרת ובהפחתת התמותה.

סוכרת סוג 2 המכונה גם סוכרת המבוגרים הפכה בעשורים האחרונים לאחת המחלות הכרוניות השכיחות ולאחד האתגרים החשובים של מערכת הבריאות. סוכרת סוג 2 נובעת משילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים. אורח חיים לא בריא המאופיין בפעילות גופנית מועטה ואכילת יתר, תורמים לעלית הסיכון להופעת המחלה. מרבית החולים עם סוכרת סוג 2 לוקים בעודף משקל או בהשמנה. רוב הלוקים במחלה מאובחנים אחרי גיל 60-50.

אבחון הסוכרת נעשה על פי רמות סוכר גבוהות מ-126 בצום, ועל פי בדיקת המוגלובין מסוכרר (Hemoglobin A1c) של 6.5% ומעלה המשקף רמות הסוכר המוגברות ב-3 החודשים הקודמים.

סוכרת בלתי מאוזנת מגבירה את הסיכון לסיבוכים של המחלה ובהם נזק למערכת הלב וכלי הדם, הכליות, העיניים ומערכת העצבים.
הטיפול בסוכרת נועד לשפר את איכות החיים של המטופל, את איזון רמות הסוכר ולהפחית את הסיכון לסיבוכי הסוכרת.

שינויים באורח החיים כולל פעילות גופנית מתונה, תזונה בריאה ומאוזנת, וירידה מתונה במשקל (5-10% ממשקל הגוף) במטופלים עם עודף משקל, עשויים להועיל מאד באיזון הסוכר ולהביא בטווח הארוך להפחתה בתחלואה הקרדיווסקולרית ובתמותה.

התרופות לאיזון סוכרת סוג 2 כללו בעבר באופן מסורתי מטפורמין (גלוקומין), תרופות מקבוצת הסולפוניל-אוריאה (Amaryl), מעכבי DPP-4 (Januvia, Galvus, Trajenta) ואינסולין.

בשנים האחרונות נכנסו לשימוש שתי קבוצות של תרופות ששינו את לחלוטין את פני הטיפול בסוכרת במבוגרים. אלה כוללות תרופות הפועלות במנגנון עיכוב SGLT-2 ומגבירות פינוי סוכר בשתן (Jardiance, Forxiga), והאנלוגים של GLP-1 (Ozempic, Trulicity), שבנוסף ליעילותם באיזון רמות הסוכר, תורמים להורדת משקל, הפחתה בסיכון לסיבוכי המחלה בלב ובכליה והפחתה בתמותה.

בתקופה הקרובה עומד מנהל התרופות האמריקני (FDA) לאשר תרופה חדשנית ויעילה ביותר לטפול בסוכרת ועודף משקל. תרופה זו- Tirzepatide הינה אנלוג כפול גם ל- GLP-1 וגם ל- GIP והוכחה כמסוגלת להפחית רמות Hemoglobin A1c ביותר מ-2% ולהביא להפחתת משקל משמעותית מאד, יותר מכל תרופה אחרת.

במטופלים עם השמנה קשה, וסוכרת עקשנית לטיפול ניתן להציע ניתוח בריאטרי (ניתוח מעקף לקיבה). ניתוח כזה עשוי להביא לירידה משמעותית במשקל הגוף ולשפר מאד האיזון הגליקמי עד להפחתה בטפול התרופתי ואף הפסקתו.

בנוסף לאיזון של מחלת הסוכרת, אורח חיים בריא וטיפול במחלות נלוות כגון יתר לחץ דם והפרעה בשומני הדם, מהווים חלק בלתי נפרד מהטיפול.

לסיכום: הטיפול בסוכרת במבוגרים הוא כרוני ומתמשך, דורש שיתוף פעולה של המטופל, ובאמצעים שנוספו בשנים האחרונות עשוי להיות יעיל מאד במניעת סיבוכי הסוכרת ובהפחתת התמותה.

כל מה שחשוב לדעת על סוכרת סוג 2 (סוכרת מבוגרים)

אלו היו מילותיה של האלמנה הכואבת שזה עתה איבדה את  בן זוגה ואבי ילדיה בפיגוע אכזר. בדאגה וחשש מפני מה שצופן העתיד, ובתחושת מצוקה אמיתית מכך שכעת, בימי השבעה כולם סביבה, אבל  מה יהיה אחר כך?!

אנו נמצאים בתוך תקופה של רצף אירועים. אירוע רודף אירוע. והוא מכה ומכאיב כאן, שם, ובכל מקום. ליבנו עם המשפחות הכואבות שחוו אובדן כה קשה. עלינו החובה המוסרית  להמשיך ולתמוך, להיות קשובים וללוות לא רק בהלוויות ובשבעה, אלא גם מעתה ואילך.

שמירה על החוסן הנפשי, חיזוק האמונה, וחיזוק תחושת הביטחון  האישי של כל אחד, אינן משימות  פשוטות, ועם זאת מחייבות את כולנו. לפעמים זה קשה כי הזעקה עולה ובוקעת, הזעם גואה והעצב מציף. לעתים אני תוהה אם ניתן להתאחד, להכיר בכוחותינו המשותפים כעם וקהילה על מנת שלא תיפול רוחנו, ועם זאת להשאיר מרחב מספיק לעצב, לאבל, לקושי ולחולשה. זה אכן שילוב מורכב, אבל אולי דווקא המודעות לכך תאפשר לכל אחד להתבונן באופן שבו הוא מאפשר זאת.

הפיגוע האחרון התרחש באלעד, עיר המנהלת אורח חיים דתי. נדמה שמי שחי בקהילה מאמינה ובעלת מסורת של דרכי תמיכה, עידוד וחיזוק האמונה, תפילות בציבור ואחריות מנהיגותית, יוכל להיעזר גם בסביבתו ולהתחזק. אך לא רק תמיכה פיזית ונפשית, גם אחריות אישית היא כלי מסייע. על כל אחד מאיתנו חלה חובה להימנע מהפצת שמועות, לשלוט על הפצת מידע ותגובות שמעוררות "פאניקה" ולחשוב שוב ושוב על האחריות כלפי הילדים הצעירים סביבנו, על מנת להקנות להם תחושת אמונה, תקווה וחוסן.

אני זוכרת שכאשר יישובי הצפון גידלו דור שלם במקלטים מידי לילה, מצאנו כי מי שחי בקהילה, מצא בכך חוסן והיטיב להתמודד. היום, כל אחד רשאי ויכול להביע את זעקתו ברשתות, ולמצוא תמיכה, ומאידך על הפעילים ברשתות חלה האחריות להמנע מפרסום תמונות ומידע כוזב, מבלי שייתן את דעתו על תוצאות מעשיו.

אני פונה בפוסט זה למי שיקרא: אנא גלו אחריות אישית וציבורית, דונו באירוע בשפה שקולה ועניינית, העסיקו את עצמכם והקרובים אליכם בפעילות מחזקת. בין עם זה בתפילות, בעזרה מתמשכת לנפגעים ומשפחותיהם, ובין עם זה בכל פעילות המוכרת לכם ככזו שמסייעת להתמודד. כל תפקיד, גם לילדים קטנים, ממתן את החרדה ומגביר את תחושת השליטה.  וכאשר צפים ועולים הרגשות של חרדה, פחד, כאב ועצב, אפשרו שיתוף. 

מי  שחווה אבדן כה כבד, מן הראוי שיהיה לו מקום להביע את מה שעובר עליו ואת חששותיו. השיתוף אינו מחליש, ההפך. 
אנו ב"למענכם" כאן כאוזן קשבת, לסיוע במה שניתן ובחיזוק הרוח החיובית שלנו כעם שידע לא מעט סבל ובכל אופן גבר כוחו.

הכותבת:  נעמי יואלי, פסיכולוגית קלינית ורפואית בכירה, מומחית בהתמודדות במצבי משבר ופוסט טראומה.

אלו היו מילותיה של האלמנה הכואבת שזה עתה איבדה את בן זוגה ואבי ילדיה בפיגוע אכזר. בדאגה וחשש מפני מה שצופן העתיד, ובתחושת מצוקה אמיתית מכך שכעת, בימי השבעה כולם סביבה, אבל מה יהיה אחר כך?!

אנו נמצאים בתוך תקופה של רצף אירועים. אירוע רודף אירוע. והוא מכה ומכאיב כאן, שם, ובכל מקום. ליבנו עם המשפחות הכואבות שחוו אובדן כה קשה. עלינו החובה המוסרית להמשיך ולתמוך, להיות קשובים וללוות לא רק בהלוויות ובשבעה, אלא גם מעתה ואילך.

שמירה על החוסן הנפשי, חיזוק האמונה, וחיזוק תחושת הביטחון האישי של כל אחד, אינן משימות פשוטות, ועם זאת מחייבות את כולנו. לפעמים זה קשה כי הזעקה עולה ובוקעת, הזעם גואה והעצב מציף. לעתים אני תוהה אם ניתן להתאחד, להכיר בכוחותינו המשותפים כעם וקהילה על מנת שלא תיפול רוחנו, ועם זאת להשאיר מרחב מספיק לעצב, לאבל, לקושי ולחולשה. זה אכן שילוב מורכב, אבל אולי דווקא המודעות לכך תאפשר לכל אחד להתבונן באופן שבו הוא מאפשר זאת.

הפיגוע האחרון התרחש באלעד, עיר המנהלת אורח חיים דתי. נדמה שמי שחי בקהילה מאמינה ובעלת מסורת של דרכי תמיכה, עידוד וחיזוק האמונה, תפילות בציבור ואחריות מנהיגותית, יוכל להיעזר גם בסביבתו ולהתחזק. אך לא רק תמיכה פיזית ונפשית, גם אחריות אישית היא כלי מסייע. על כל אחד מאיתנו חלה חובה להימנע מהפצת שמועות, לשלוט על הפצת מידע ותגובות שמעוררות "פאניקה" ולחשוב שוב ושוב על האחריות כלפי הילדים הצעירים סביבנו, על מנת להקנות להם תחושת אמונה, תקווה וחוסן.

אני זוכרת שכאשר יישובי הצפון גידלו דור שלם במקלטים מידי לילה, מצאנו כי מי שחי בקהילה, מצא בכך חוסן והיטיב להתמודד. היום, כל אחד רשאי ויכול להביע את זעקתו ברשתות, ולמצוא תמיכה, ומאידך על הפעילים ברשתות חלה האחריות להמנע מפרסום תמונות ומידע כוזב, מבלי שייתן את דעתו על תוצאות מעשיו.

אני פונה בפוסט זה למי שיקרא: אנא גלו אחריות אישית וציבורית, דונו באירוע בשפה שקולה ועניינית, העסיקו את עצמכם והקרובים אליכם בפעילות מחזקת. בין עם זה בתפילות, בעזרה מתמשכת לנפגעים ומשפחותיהם, ובין עם זה בכל פעילות המוכרת לכם ככזו שמסייעת להתמודד. כל תפקיד, גם לילדים קטנים, ממתן את החרדה ומגביר את תחושת השליטה. וכאשר צפים ועולים הרגשות של חרדה, פחד, כאב ועצב, אפשרו שיתוף.

מי שחווה אבדן כה כבד, מן הראוי שיהיה לו מקום להביע את מה שעובר עליו ואת חששותיו. השיתוף אינו מחליש, ההפך.
אנו ב"למענכם" כאן כאוזן קשבת, לסיוע במה שניתן ובחיזוק הרוח החיובית שלנו כעם שידע לא מעט סבל ובכל אופן גבר כוחו.

הכותבת: נעמי יואלי, פסיכולוגית קלינית ורפואית בכירה, מומחית בהתמודדות במצבי משבר ופוסט טראומה.

"כעת כולם אתנו. ומה יהיה בעוד חודש?"

הרב יוסי ערבליך, יו״ר העמותה, ופרופ׳ יוסף פרס, הנשיא, סיפרו על פעילותם בוועידת "האנשים של המדינה" של ynet ו"ידיעות אחרונות": "כשאנשים מקבלים בשורה רפואית כלשהי, תמיד יש נטייה לשאול עוד: האם יש אפשרויות נוספות, טיפולים נוספים? אנחנו נותנים להם תשובות". עכשיו הם עוזרים גם לפליטים מאוקראינה

"אני רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי להודות למלאכים בלבן בבתי החולים", אמר הרב יוסי ערבליך ה יו״ר עמותת ״למענכם״, בראיון שנערך עימו ועם פרופ׳ יוסף פרס, נשיא העמותה, במסגרת ועידת "האנשים של המדינה" של ynet ו"ידיעות אחרונות", אתמול (ב').
את עמותת "למענכם" הוא הקים, לדבריו, כדי לאפשר לכל אזרח לקבל חוות דעת רפואית נוספת. "זה צורך אמיתי של הציבור", אמר. "טובי הרופאים בארץ ובעולם, בראשם ד"ר בני דוידזון ופרופ' יוסף פרס, מסייעים לנו לתת לבן אדם את ההכוונה המקצועית הטובה ביותר. למערכת הרפואה יש כל כך הרבה חידושים היום - גם במחקרים, גם בטכנולוגיה, גם בטיפולים - ואת כל זה אנחנו רוצים לתת לבן אדם ברגע הקשה שלו. אנחנו רוצים לתת לו אפשרות לקבל את השירות הטוב ביותר".

מהו המענה שהעמותה שלכם נותנת, ושלא ניתן בחוץ?
 פרופ' פרס: "כשאנשים מקבלים בשורה רפואית כלשהי, תמיד יש נטייה לשאול עוד: האם יש אפשרויות נוספות, טיפולים נוספים? אנחנו ארגון חינמי, וכל אדם במדינת ישראל יכול לפנות אלינו חופשי. מתקשרים אלינו, ובתוך מספר שעות מקבלים תשובה מקצועית מהמומחים הטובים והמובילים במדינת ישראל - והכול חינם, לכולם, ללא הבדל דת, גזע ומין. כל אחד יכול להתקשר ולקבל תשובה ממומחים טובים".
 
איך הרגשת לנוכח ההאשמות שספג הציבור החרדי בתקופת הקורונה? 
הרב ערבליך: "הארגון שלנו נמצא במקום של גשר. ניצלנו את האמון הרב שקיבלנו ממערכת הרפואה ואת האמון מהציבור וניסינו להיות גשר. עשינו מיזם משותף עם בית החולים שיבא בתל השומר והוצאנו רכבים עם חיסונים לבתי ספר חרדיים ולישיבות".

הרגשת שנעשה עוול לציבור החרדי?
 "לא בטוח שידעו להכיל את הציבור הזה בצורה מספיק נכונה, אבל זה לא דיון שהארגון שלנו צריך להיכנס אליו. אנחנו צריכים להיות גשר. זה המקום שלנו".
הרב ערבליך: "למערכת הרפואה יש כל כך הרבה חידושים היום - גם במחקרים, גם בטכנולוגיה, גם בטיפולים - ואת כל זה אנחנו רוצים לתת לבן אדם ברגע הקשה שלו. אנחנו רוצים לתת לו אפשרות לקבל את השירות הטוב ביותר"

יש לכם פעילות ענפה בימים אלו עם הפליטים מאוקראינה. איך אתם עוזרים להם, ומהם האתגרים בהתמודדות עם הקבוצה הזאת?
 פרופ' פרס: "שמנו לב שאנחנו מקבלים פניות בנושא פליטים, גם מהרשתות וגם דרך קרובי משפחה ומכרים, אז הרב ערבליך העלה רעיון לעשות משהו עם קופת חולים כללית. עשינו מיזם בלתי רגיל איתם: אנחנו מקשרים בין הפליטים מאוקראינה לאנשי קופת החולים ומאפשרים להם לקבל מענה מיידי לבעיות שלהם. הם מגיעים לארץ ללא תרופות, גם לא תרופות מצילות חיים, ואנחנו עוזרים להם מעכשיו לעכשיו. הגיעה לארץ ילדה בת 16 שעברה השתלת כבד, הגיעו ילדים חולי סרקומה: אנשי קופת החולים נותנים להם מענה בלתי רגיל".
איך אתם מתמודדים עם התפרצות הפוליו? פרופ' פרס: "ההתפרצות הייתה מאוד קטנה: שלושה-ארבעה מקרים בירושלים. נתנו מענה. אנחנו יודעים שהפוליו פוגע בעיקר בילדים לא מחוסנים, אז ניסינו לעודד את ההתחסנות. מתברר שגם באוקראינה יש מקרי פוליו: במעברי הגבול יש צפיפות גדולה והיגיינה ירודה, מה גם ששיעור ההתחסנות שם די נמוך. כל ילד חמישי שם לא חוסן לפי התכנית המקובלת. עם היגיינה וחיסונים אפשר להתגבר על כל הבעיות".

לינק לראיון ולכתבה המלאה
https://www.ynet.co.il/health/article/r1b7slwf5

הרב יוסי ערבליך, יו״ר העמותה, ופרופ׳ יוסף פרס, הנשיא, סיפרו על פעילותם בוועידת "האנשים של המדינה" של ynet ו"ידיעות אחרונות": "כשאנשים מקבלים בשורה רפואית כלשהי, תמיד יש נטייה לשאול עוד: האם יש אפשרויות נוספות, טיפולים נוספים? אנחנו נותנים להם תשובות". עכשיו הם עוזרים גם לפליטים מאוקראינה

"אני רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי להודות למלאכים בלבן בבתי החולים", אמר הרב יוסי ערבליך ה יו״ר עמותת ״למענכם״, בראיון שנערך עימו ועם פרופ׳ יוסף פרס, נשיא העמותה, במסגרת ועידת "האנשים של המדינה" של ynet ו"ידיעות אחרונות", אתמול (ב').
את עמותת "למענכם" הוא הקים, לדבריו, כדי לאפשר לכל אזרח לקבל חוות דעת רפואית נוספת. "זה צורך אמיתי של הציבור", אמר. "טובי הרופאים בארץ ובעולם, בראשם ד"ר בני דוידזון ופרופ' יוסף פרס, מסייעים לנו לתת לבן אדם את ההכוונה המקצועית הטובה ביותר. למערכת הרפואה יש כל כך הרבה חידושים היום - גם במחקרים, גם בטכנולוגיה, גם בטיפולים - ואת כל זה אנחנו רוצים לתת לבן אדם ברגע הקשה שלו. אנחנו רוצים לתת לו אפשרות לקבל את השירות הטוב ביותר".

מהו המענה שהעמותה שלכם נותנת, ושלא ניתן בחוץ?
פרופ' פרס: "כשאנשים מקבלים בשורה רפואית כלשהי, תמיד יש נטייה לשאול עוד: האם יש אפשרויות נוספות, טיפולים נוספים? אנחנו ארגון חינמי, וכל אדם במדינת ישראל יכול לפנות אלינו חופשי. מתקשרים אלינו, ובתוך מספר שעות מקבלים תשובה מקצועית מהמומחים הטובים והמובילים במדינת ישראל - והכול חינם, לכולם, ללא הבדל דת, גזע ומין. כל אחד יכול להתקשר ולקבל תשובה ממומחים טובים".

איך הרגשת לנוכח ההאשמות שספג הציבור החרדי בתקופת הקורונה?
הרב ערבליך: "הארגון שלנו נמצא במקום של גשר. ניצלנו את האמון הרב שקיבלנו ממערכת הרפואה ואת האמון מהציבור וניסינו להיות גשר. עשינו מיזם משותף עם בית החולים שיבא בתל השומר והוצאנו רכבים עם חיסונים לבתי ספר חרדיים ולישיבות".

הרגשת שנעשה עוול לציבור החרדי?
"לא בטוח שידעו להכיל את הציבור הזה בצורה מספיק נכונה, אבל זה לא דיון שהארגון שלנו צריך להיכנס אליו. אנחנו צריכים להיות גשר. זה המקום שלנו".
הרב ערבליך: "למערכת הרפואה יש כל כך הרבה חידושים היום - גם במחקרים, גם בטכנולוגיה, גם בטיפולים - ואת כל זה אנחנו רוצים לתת לבן אדם ברגע הקשה שלו. אנחנו רוצים לתת לו אפשרות לקבל את השירות הטוב ביותר"

יש לכם פעילות ענפה בימים אלו עם הפליטים מאוקראינה. איך אתם עוזרים להם, ומהם האתגרים בהתמודדות עם הקבוצה הזאת?
פרופ' פרס: "שמנו לב שאנחנו מקבלים פניות בנושא פליטים, גם מהרשתות וגם דרך קרובי משפחה ומכרים, אז הרב ערבליך העלה רעיון לעשות משהו עם קופת חולים כללית. עשינו מיזם בלתי רגיל איתם: אנחנו מקשרים בין הפליטים מאוקראינה לאנשי קופת החולים ומאפשרים להם לקבל מענה מיידי לבעיות שלהם. הם מגיעים לארץ ללא תרופות, גם לא תרופות מצילות חיים, ואנחנו עוזרים להם מעכשיו לעכשיו. הגיעה לארץ ילדה בת 16 שעברה השתלת כבד, הגיעו ילדים חולי סרקומה: אנשי קופת החולים נותנים להם מענה בלתי רגיל".
איך אתם מתמודדים עם התפרצות הפוליו? פרופ' פרס: "ההתפרצות הייתה מאוד קטנה: שלושה-ארבעה מקרים בירושלים. נתנו מענה. אנחנו יודעים שהפוליו פוגע בעיקר בילדים לא מחוסנים, אז ניסינו לעודד את ההתחסנות. מתברר שגם באוקראינה יש מקרי פוליו: במעברי הגבול יש צפיפות גדולה והיגיינה ירודה, מה גם ששיעור ההתחסנות שם די נמוך. כל ילד חמישי שם לא חוסן לפי התכנית המקובלת. עם היגיינה וחיסונים אפשר להתגבר על כל הבעיות".

לינק לראיון ולכתבה המלאה
https://www.ynet.co.il/health/article/r1b7slwf5

ראשי עמותת "למענכם":"אנו מאפשרים לכל אדם לקבל חוות דעת רפואית בחינם" האנשים של המדינה

**מוקד החירום לתושבי אוקראינה סיים את פעילותו. אנו מודים ל׳כללית׳ על שיתוף הפעולה במבצע הסיוע לפליטים. בזכותכם הענקנו טיפול למאות חולים ובני משפחותיהם. בתפילה לימים של שלום ואחדות.**

מאז החלה הלחימה באוקראינה משפחות יהודיות רבות נטשו את בתיהן ודרך מדינות סמוכות הצליחו להגיע לישראל. על פי ההערכות בימים הקרובים צפויים להגיע עוד מאות עולים שנמלטו מהמדינה ועושים עתה את דרכם ארצה. הפליטים נאלצים להתמודד עם אתגרים רבים – בירוקרטיים וכלכליים, לבד מדיור וצרכים הומניטריים נוספים.

 
על מנת להקל על הפליטים, אגודת ׳למענכם׳ המעניקה יעוץ והכוונה רפואית הקימה קו חירום מיוחד בשיתוף 'כללית׳ עבור אלו הזקוקים לסיוע רפואי בכדי לכוון אותם לגורמים המתאימים בבתי החולים של כללית, כאשר המידע והליווי ניתן ללא עלות, בעברית, אנגלית ובאוקראינית.

 
יו"ר 'למענכם', היועץ הרפואי הרב יוסי ערבליך: "הסיטואציה בה נמצאים הפליטים מורכבת, וכשנוספות לה בעיות רפואיות חובה עלינו להושיט יד ולסייע. יועצי הרפואה שלנו עומדים הכן לכל פנייה ובקשת סיוע. אתמול שוחחתי עם אשה בהריון בסיכון, שנמצאת ברומניה בדרכה לישראל, היא הביעה שלא יאפשרו לה ללדת כאן. פנינו ל'כללית' ולביטוח הלאומי ויכולנו להרגיע אותה שאין לה סיבה לחשוש. נתקלנו גם בחולים הנמצאים בעיצומם של טיפולים רפואיים, חלקם חולים במחלות קשות ונדרש חיבור מהיר שלהם עם המחלקות המתאימות בבתי החולים בארץ, ל'כללית' יש 14 בתי חולים מובילים ואני מודה להם שנרתמו מיידית לעניין. אמש הפצנו באמצעות הארגונים היהודיים ושלוחי חב"ד את מספרי הטלפון והוואטספ של המוקד ואנו מצפים שיפנו אלינו כל מי שזקוק לעזרה רפואית.".


רות רלבג מנכ״לית 'כללית': ״מיד כאשר קיבלנו את הפנייה מארגון 'למענכם' ושמענו על היוזמה המבורכת, התחלנו בהתארגנות על מנת לתת מענה לכל צורך רפואי. ד"ר אורלי וויינשטיין, סמנכ״לית וראש חטיבת בתי החולים, ביחד עם מנהלי בתי החולים, גייסו רופאות ורופאים דוברי רוסית, בתחומי התמחות שונים, אשר יוכלו לתקשר בקלות עם המטופלים המגיעים מאוקראינה, ולהעניק להם מענה מקצועי, אוהב ומהיר.״
העיתונות מסקרת:
https://www.ynet.co.il/news/article/b1mekv0e5
https://www.maariv.co.il/news/israel/Article-901947
https://news.walla.co.il/item/3492562
https://www.israelhayom.co.il/health/article/8816942

המוקד בטלפון *6884 או למענה בשפה הרוסית באמצעות וואטסאפ 972-544867442+

**מוקד החירום לתושבי אוקראינה סיים את פעילותו. אנו מודים ל׳כללית׳ על שיתוף הפעולה במבצע הסיוע לפליטים. בזכותכם הענקנו טיפול למאות חולים ובני משפחותיהם. בתפילה לימים של שלום ואחדות.**

מאז החלה הלחימה באוקראינה משפחות יהודיות רבות נטשו את בתיהן ודרך מדינות סמוכות הצליחו להגיע לישראל. על פי ההערכות בימים הקרובים צפויים להגיע עוד מאות עולים שנמלטו מהמדינה ועושים עתה את דרכם ארצה. הפליטים נאלצים להתמודד עם אתגרים רבים – בירוקרטיים וכלכליים, לבד מדיור וצרכים הומניטריים נוספים.


על מנת להקל על הפליטים, אגודת ׳למענכם׳ המעניקה יעוץ והכוונה רפואית הקימה קו חירום מיוחד בשיתוף 'כללית׳ עבור אלו הזקוקים לסיוע רפואי בכדי לכוון אותם לגורמים המתאימים בבתי החולים של כללית, כאשר המידע והליווי ניתן ללא עלות, בעברית, אנגלית ובאוקראינית.


יו"ר 'למענכם', היועץ הרפואי הרב יוסי ערבליך: "הסיטואציה בה נמצאים הפליטים מורכבת, וכשנוספות לה בעיות רפואיות חובה עלינו להושיט יד ולסייע. יועצי הרפואה שלנו עומדים הכן לכל פנייה ובקשת סיוע. אתמול שוחחתי עם אשה בהריון בסיכון, שנמצאת ברומניה בדרכה לישראל, היא הביעה שלא יאפשרו לה ללדת כאן. פנינו ל'כללית' ולביטוח הלאומי ויכולנו להרגיע אותה שאין לה סיבה לחשוש. נתקלנו גם בחולים הנמצאים בעיצומם של טיפולים רפואיים, חלקם חולים במחלות קשות ונדרש חיבור מהיר שלהם עם המחלקות המתאימות בבתי החולים בארץ, ל'כללית' יש 14 בתי חולים מובילים ואני מודה להם שנרתמו מיידית לעניין. אמש הפצנו באמצעות הארגונים היהודיים ושלוחי חב"ד את מספרי הטלפון והוואטספ של המוקד ואנו מצפים שיפנו אלינו כל מי שזקוק לעזרה רפואית.".


רות רלבג מנכ״לית 'כללית': ״מיד כאשר קיבלנו את הפנייה מארגון 'למענכם' ושמענו על היוזמה המבורכת, התחלנו בהתארגנות על מנת לתת מענה לכל צורך רפואי. ד"ר אורלי וויינשטיין, סמנכ״לית וראש חטיבת בתי החולים, ביחד עם מנהלי בתי החולים, גייסו רופאות ורופאים דוברי רוסית, בתחומי התמחות שונים, אשר יוכלו לתקשר בקלות עם המטופלים המגיעים מאוקראינה, ולהעניק להם מענה מקצועי, אוהב ומהיר.״
העיתונות מסקרת:
https://www.ynet.co.il/news/article/b1mekv0e5
https://www.maariv.co.il/news/israel/Article-901947
https://news.walla.co.il/item/3492562
https://www.israelhayom.co.il/health/article/8816942

המוקד בטלפון *6884 או למענה בשפה הרוסית באמצעות וואטסאפ 972-544867442+

'כללית' ו'למענכם' הקימו מוקד ייעודי לסיוע רפואי עבור הפליטים מאוקראינה שנחתו בישראל

אגודת "למענכם" המעניקה יעוץ והכוונה רפואית מדווחת על עליה משמעותית בהיקף הפניות והבקשות לאגודה, ביחס לתקופה מקבילה אשתקד וקפיצה של כ-25 אחוזים במספר הפניות מתחילת השנה הנוכחית.

על פי הדווח, במהלך חצי השנה האחרונה התקבלו במוקד האגודה כ-7,000 שיחות לארגון, מתוכם כ-2,500 בנושאי קורונה ותופעות לוואי פוסט-קורונה (Long COVID), לעומת כ-4,500 מהפניות שעסקו בנושאים רפואיים כלליים.

בסקירה שערך השבוע יו"ר "למענכם", היועץ הרפואי יוסי ערבליך, הוצג פילוח הפניות ע"פ גילאים, כאשר 36% מהן נוגעות לתחלואת ילדים עד גיל 11, 25% לגיל השלישי (בני 65 ומעלה) ו-39 אחוזים לכלל האוכלוסיה הבוגרת. בנוסף מציינים בארגון כי מרבית הפניות מתקבלות דווקא בימי שישי ומוצאי שבת – אז מסתבר מוצאים רוב הפונים פנאי לטפל בסוגיות בריאות שאינן דחופות. מתוך כלל השיחות, 6 אחוזים מהפניות מתקבלות מרחבי העולם רובן מארה"ב ואנגליה.

נשיא "למענכם" פרופ' יוסף פרס, ציין בסיפוק כי במהלך החודשיים האחרונים נוספו עוד 11 רופאים לצוות 'רופאים במילואים' - מיזם המורכב ממומחים בעלי שם עולמי – רופאים בכירים ומנהלי מחלקות מכל בתי החולים בארץ וחלק מחו"ל, המתמחים בתחומים ספציפיים ומסייעים באבחון וייעוץ למקרים מורכבים, וכל זאת ללא תמורה.

מנהל המערך הרפואי-מקצועי ב"למענכם" ד"ר בני דוידזון ששימש בעבר מנהל המרכז הרפואי שמיר ציין בסקירה כי במהלך השנה האחרונה ערכו יו"ר הארגון יוסי ערבליך וצוות היועצים הרפואיים, סיורים מקצועיים בבתי חולים ברחבי הארץ ובמספר מרכזים רפואיים בחו"ל, נועדו עם מנהלי בתי חולים, רופאים בכירים, ובחנו צעדים שיובילו לרווחת המטופלים והפונים לארגון.

יו"ר "למענכם" יוסי ערבליך: "אנו מציינים בסיפוק את העליה בהיקף הפעילות והיכולת שלנו לספק מענה. חשוב לנו להקל על החולה ולהסיר ממנו חלק משמעותי מהעול שהוא נושא על כתפיו, להעניק לו תחושת בטחון בידיעה ברורה שאנו נמצאים כאן למענו. כל יועץ שמקבל מקרה רפואי, אחראי עליו באופן אישי, מלווה את החולה לאורך כל הדרך מציג את התיק לרופאי האגודה ובמידת הצורך לרופאים הבכירים במיזם במילואים. העלייה במספר הפניות לארגון, מעידה על הצורך ועל האמון שהפונים רוחשים לניתוח וההכוונה שלנו"

אגודת "למענכם" המעניקה יעוץ והכוונה רפואית מדווחת על עליה משמעותית בהיקף הפניות והבקשות לאגודה, ביחס לתקופה מקבילה אשתקד וקפיצה של כ-25 אחוזים במספר הפניות מתחילת השנה הנוכחית.

על פי הדווח, במהלך חצי השנה האחרונה התקבלו במוקד האגודה כ-7,000 שיחות לארגון, מתוכם כ-2,500 בנושאי קורונה ותופעות לוואי פוסט-קורונה (Long COVID), לעומת כ-4,500 מהפניות שעסקו בנושאים רפואיים כלליים.

בסקירה שערך השבוע יו"ר "למענכם", היועץ הרפואי יוסי ערבליך, הוצג פילוח הפניות ע"פ גילאים, כאשר 36% מהן נוגעות לתחלואת ילדים עד גיל 11, 25% לגיל השלישי (בני 65 ומעלה) ו-39 אחוזים לכלל האוכלוסיה הבוגרת. בנוסף מציינים בארגון כי מרבית הפניות מתקבלות דווקא בימי שישי ומוצאי שבת – אז מסתבר מוצאים רוב הפונים פנאי לטפל בסוגיות בריאות שאינן דחופות. מתוך כלל השיחות, 6 אחוזים מהפניות מתקבלות מרחבי העולם רובן מארה"ב ואנגליה.

נשיא "למענכם" פרופ' יוסף פרס, ציין בסיפוק כי במהלך החודשיים האחרונים נוספו עוד 11 רופאים לצוות 'רופאים במילואים' - מיזם המורכב ממומחים בעלי שם עולמי – רופאים בכירים ומנהלי מחלקות מכל בתי החולים בארץ וחלק מחו"ל, המתמחים בתחומים ספציפיים ומסייעים באבחון וייעוץ למקרים מורכבים, וכל זאת ללא תמורה.

מנהל המערך הרפואי-מקצועי ב"למענכם" ד"ר בני דוידזון ששימש בעבר מנהל המרכז הרפואי שמיר ציין בסקירה כי במהלך השנה האחרונה ערכו יו"ר הארגון יוסי ערבליך וצוות היועצים הרפואיים, סיורים מקצועיים בבתי חולים ברחבי הארץ ובמספר מרכזים רפואיים בחו"ל, נועדו עם מנהלי בתי חולים, רופאים בכירים, ובחנו צעדים שיובילו לרווחת המטופלים והפונים לארגון.

יו"ר "למענכם" יוסי ערבליך: "אנו מציינים בסיפוק את העליה בהיקף הפעילות והיכולת שלנו לספק מענה. חשוב לנו להקל על החולה ולהסיר ממנו חלק משמעותי מהעול שהוא נושא על כתפיו, להעניק לו תחושת בטחון בידיעה ברורה שאנו נמצאים כאן למענו. כל יועץ שמקבל מקרה רפואי, אחראי עליו באופן אישי, מלווה את החולה לאורך כל הדרך מציג את התיק לרופאי האגודה ובמידת הצורך לרופאים הבכירים במיזם במילואים. העלייה במספר הפניות לארגון, מעידה על הצורך ועל האמון שהפונים רוחשים לניתוח וההכוונה שלנו"


5 שנים ל"למענכם": מדי שנה מוכפל מספר הפונים לאגודה

הליווי המקצועי של למענכם איננו מסתיים בשלב היעוץ. אנחנו מלווים את המטופלים ובני משפחותיהם בכל ההליך הרפואי ואף לאחר האשפוז. במידת הצורך אנו מסייעים גם בחיבור לגופים דוגמת חברת 'נגיש' – הפועלת להנגשת בתים והתאמת מכשירי עזר לאנשים עם מוגבלויות ולגיל השלישי (לעיתים במימון הביטוח הלאומי ולעתים במימון פרטי). יועצי 'נגיש' ימשיכו את הליווי בהתאם לנדרש לכל אורך תהליך השיקום.

הליווי המקצועי של למענכם איננו מסתיים בשלב היעוץ. אנחנו מלווים את המטופלים ובני משפחותיהם בכל ההליך הרפואי ואף לאחר האשפוז. במידת הצורך אנו מסייעים גם בחיבור לגופים דוגמת חברת 'נגיש' – הפועלת להנגשת בתים והתאמת מכשירי עזר לאנשים עם מוגבלויות ולגיל השלישי (לעיתים במימון הביטוח הלאומי ולעתים במימון פרטי). יועצי 'נגיש' ימשיכו את הליווי בהתאם לנדרש לכל אורך תהליך השיקום.

שיתוף פעולה חדש בין נגיש ו'למענכם'

The ringing of the phone shatters the stillness of the night. My brother Chaim* is on the phone.“Yossel!*” His voice is laced with shock. “There’s been an accident on the highway. A truck rammed into Shmuel’s car and Shuki has been badly injured. His life is hanging by a thread. You know a lot of people. Is there anything you can do?”
Shuki, my ten-year-old nephew? 
A horrific descriptionof what happened pours out of Chaim’s mouth. Thegravity of the situation leads me to make a split-second decision. It doesn’t matter that it’s already almost midnight; I’m callingRabbi Ehrblich..
In the past, I and several friends have had occasion to benefit from hisspecialized medical guidance and consultation organization. The situation we are facing now, however, is hardly a clear-cut diagnosis or hard-to-treat syndrome. It’s a dire medical emergency with my nephew’s body crushed and bleedingin multiple places.
I hang up the phone and dial the number of Lema’anchem’s director, Rabbi Yossi Erblich. He doesn’t remember me from our former interactions and I don’t expect him to. Nevertheless, he immediately agrees to help. “Tel Hashomer, you said? I’ll beright over.” 
I quickly grab my jacket before running outside. Tel HashomerHospital is only about 20 minutes away,and I want to help my nephew as much as possible. 
Shuki is in the trauma unit when I arrive. My brother and sister-in-law are ashen-faced, still in shock. Shuki was the worst-hit passenger in the car and many of his organs are in a compromised state. He also sustained numerous bone fractures.
Rabbi Erblich arrives and quickly assesses the situation. “It was a bad accident but we’re going to do whatever we can to save Shuki’s life, with Hashem’s help. I’ve already called Professor Joseph Press, the director of the Schneider Children’s Medical Center and president of our organization. He’ll be here very shortly to decide on an exact course of action.”
Professor Press was vacationing with his family when he received the call. But like Rabbi Erblich, he too is available in an emergency 24/7, including Shabbos, Yom Tov and vacations.
Professor Press arrives on the scene. Even though Shuki is in Tel Hashomerand not Schneider’s, his opinion is highly respected.
Professor Presssizes up the situation and places several phone calls, summoning famous and less famous doctors from around the country, anyone and everyone he thinks might be able to save Shuki’s life.
The subject of which organ to operate on first is raised. With so many organs in danger, the decision is a momentous one. Aroundtable discussion ensues. The medical team that’s been assembled examines Shuki’sX-rays and decides, “His liver is themost compromised right now and needs immediate surgical intervention. The other operationscan wait a bit.”
Shuki is wheeled off to the OR and the surgeons don scrubs. Doctors from Tel Hashomer partner with their colleagues from the north and south of the country to try and save my nephew’s life. 
Outside in the hall, Shuki’sparentsare looking around in a haze.“With Hashem’s help, things will work out,” Rabbi Erblichreassures them. “Our team is comprised of some of the top doctors in the country.” For the next few hours, he walks back and forth between the doctors andShuki’s parents, flawleslys shifting from emotional supporter to manager of top-tiered professionals at the drop of a hat.
Four days later, Rabbi Erblich’s reassurances prove to have been well placed. Shuki is out of the ICU and recuperating in the regular children’s ward.Three weeks later, he is released from the hospital.
His medical saga, however, is far from over. He has metal plates and screws in his legs, cannot walk properly and is taking medication for internal organ function. The Lema’anchem team continues to be in touch with his family every step of the way, checking up on him, advising his parents and inquiring about everyone’s well-being. 
***
Shuki’s story is only one of the thousands of cases that come to Lema’anchem’s attention every month. “We receive about 100 calls a day,” Rabbi Erblich says. “But what makes our organization unique is the fact that it combines medical consultations and guidance with a team of professionals chosen for their knowledge.”
YossiErblichhad served as a medical askanfor over a decade before foundingLema’anchem-MafleeLa’asot. Even though it is located in BneiBrak, in Central Israel, its reachextends far and wide. The doctors who are affiliated with the organization are constantly updating their medical knowledge, staying abreast of the most current research, treatments and clinical trials. 
“I started the organization because while askanim can provide patients with the names of doctors, when people are very sick—either with a hard-to-diagnose condition or a rare disease—a physician rather than an askanneeds to be their final address.”
Lema’anchem does more than hold the hands of the patients who turn to them for help. With four doctors working onsite and 170 others volunteering as professional reservists who can pool their knowledge together, Lema’anchem offers struggling patients real-time guidance.
ProfessorPress, president of Lema’anchem, and Dr. Benny Davidson, director of the AssafHarofeh Medical Center, review all the cases before reaching their own conclusions. Although most of themconcur with the patients’ earlier diagnoses (with the Lema’anchem doctors primarily offering guidance to helpthem navigate the often confusing maze of professionals available),there are timeswhen they will challenge them.
“There was one patient who came to Lema’anchem with a diagnosis of a brain tumor,” Professor Press says. “She was experiencing severe headaches and suffered from convulsions. After undergoing an MRI, the doctors had determined she had a tumor that needed to be operated on.But undergoing brain surgery is a major life-altering decision, so the patient came to Lema’anchem for a second opinion. We read through her file, looked at the results of the MRI and said that she should have a biopsy performed before agreeing to surgery.”
The biopsy revealed that the woman did not have a tumor. What she had was a soft tissueamyloidoma, a solitarymass of amyloid protein in her brain, something that surgery wouldn’t have been able to treat. “We consulted with various doctors and drew up a new treatment protocol,” Professor Presssays. “Surgery wouldn’t have helped her at all.”
Lema’anchem will also follow up on patients’ cases, referring them for further testing when necessary and having connections with the best specialists in every field. 
“There are so many nuances in medicine,” Rabbi Erblich says. “Fortunately, thanks to our doctors’ experience and skill, they can direct patients to the right expert to solve their specific problems.”
Most of Lema’anchem’svolunteer doctors are from hospitals all over Israel. But Lema’anchem also has 40 doctors from abroad on its list of reservists. The organization receives its fair share of cases from the US and Europe, and the doctors all happily share their expertise for free. Thanks to the generous sponsorship of Martin and Richard Scharf and ShlomoElimelech Geller, the organization’s services are completely free of charge and available to all.
Rabbi Erblich’s monumental efforts to establish something unique—a blend of heart and cutting-edge knowledge—has earned him a reputation as one of the topmost influential people in the medical arena. And when the heart is involved, there is truly no limit to what can be accomplished.

The ringing of the phone shatters the stillness of the night. My brother Chaim* is on the phone.“Yossel!*” His voice is laced with shock. “There’s been an accident on the highway. A truck rammed into Shmuel’s car and Shuki has been badly injured. His life is hanging by a thread. You know a lot of people. Is there anything you can do?”
Shuki, my ten-year-old nephew?
A horrific descriptionof what happened pours out of Chaim’s mouth. Thegravity of the situation leads me to make a split-second decision. It doesn’t matter that it’s already almost midnight; I’m callingRabbi Ehrblich..
In the past, I and several friends have had occasion to benefit from hisspecialized medical guidance and consultation organization. The situation we are facing now, however, is hardly a clear-cut diagnosis or hard-to-treat syndrome. It’s a dire medical emergency with my nephew’s body crushed and bleedingin multiple places.
I hang up the phone and dial the number of Lema’anchem’s director, Rabbi Yossi Erblich. He doesn’t remember me from our former interactions and I don’t expect him to. Nevertheless, he immediately agrees to help. “Tel Hashomer, you said? I’ll beright over.”
I quickly grab my jacket before running outside. Tel HashomerHospital is only about 20 minutes away,and I want to help my nephew as much as possible.
Shuki is in the trauma unit when I arrive. My brother and sister-in-law are ashen-faced, still in shock. Shuki was the worst-hit passenger in the car and many of his organs are in a compromised state. He also sustained numerous bone fractures.
Rabbi Erblich arrives and quickly assesses the situation. “It was a bad accident but we’re going to do whatever we can to save Shuki’s life, with Hashem’s help. I’ve already called Professor Joseph Press, the director of the Schneider Children’s Medical Center and president of our organization. He’ll be here very shortly to decide on an exact course of action.”
Professor Press was vacationing with his family when he received the call. But like Rabbi Erblich, he too is available in an emergency 24/7, including Shabbos, Yom Tov and vacations.
Professor Press arrives on the scene. Even though Shuki is in Tel Hashomerand not Schneider’s, his opinion is highly respected.
Professor Presssizes up the situation and places several phone calls, summoning famous and less famous doctors from around the country, anyone and everyone he thinks might be able to save Shuki’s life.
The subject of which organ to operate on first is raised. With so many organs in danger, the decision is a momentous one. Aroundtable discussion ensues. The medical team that’s been assembled examines Shuki’sX-rays and decides, “His liver is themost compromised right now and needs immediate surgical intervention. The other operationscan wait a bit.”
Shuki is wheeled off to the OR and the surgeons don scrubs. Doctors from Tel Hashomer partner with their colleagues from the north and south of the country to try and save my nephew’s life.
Outside in the hall, Shuki’sparentsare looking around in a haze.“With Hashem’s help, things will work out,” Rabbi Erblichreassures them. “Our team is comprised of some of the top doctors in the country.” For the next few hours, he walks back and forth between the doctors andShuki’s parents, flawleslys shifting from emotional supporter to manager of top-tiered professionals at the drop of a hat.
Four days later, Rabbi Erblich’s reassurances prove to have been well placed. Shuki is out of the ICU and recuperating in the regular children’s ward.Three weeks later, he is released from the hospital.
His medical saga, however, is far from over. He has metal plates and screws in his legs, cannot walk properly and is taking medication for internal organ function. The Lema’anchem team continues to be in touch with his family every step of the way, checking up on him, advising his parents and inquiring about everyone’s well-being.
***
Shuki’s story is only one of the thousands of cases that come to Lema’anchem’s attention every month. “We receive about 100 calls a day,” Rabbi Erblich says. “But what makes our organization unique is the fact that it combines medical consultations and guidance with a team of professionals chosen for their knowledge.”
YossiErblichhad served as a medical askanfor over a decade before foundingLema’anchem-MafleeLa’asot. Even though it is located in BneiBrak, in Central Israel, its reachextends far and wide. The doctors who are affiliated with the organization are constantly updating their medical knowledge, staying abreast of the most current research, treatments and clinical trials.
“I started the organization because while askanim can provide patients with the names of doctors, when people are very sick—either with a hard-to-diagnose condition or a rare disease—a physician rather than an askanneeds to be their final address.”
Lema’anchem does more than hold the hands of the patients who turn to them for help. With four doctors working onsite and 170 others volunteering as professional reservists who can pool their knowledge together, Lema’anchem offers struggling patients real-time guidance.
ProfessorPress, president of Lema’anchem, and Dr. Benny Davidson, director of the AssafHarofeh Medical Center, review all the cases before reaching their own conclusions. Although most of themconcur with the patients’ earlier diagnoses (with the Lema’anchem doctors primarily offering guidance to helpthem navigate the often confusing maze of professionals available),there are timeswhen they will challenge them.
“There was one patient who came to Lema’anchem with a diagnosis of a brain tumor,” Professor Press says. “She was experiencing severe headaches and suffered from convulsions. After undergoing an MRI, the doctors had determined she had a tumor that needed to be operated on.But undergoing brain surgery is a major life-altering decision, so the patient came to Lema’anchem for a second opinion. We read through her file, looked at the results of the MRI and said that she should have a biopsy performed before agreeing to surgery.”
The biopsy revealed that the woman did not have a tumor. What she had was a soft tissueamyloidoma, a solitarymass of amyloid protein in her brain, something that surgery wouldn’t have been able to treat. “We consulted with various doctors and drew up a new treatment protocol,” Professor Presssays. “Surgery wouldn’t have helped her at all.”
Lema’anchem will also follow up on patients’ cases, referring them for further testing when necessary and having connections with the best specialists in every field.
“There are so many nuances in medicine,” Rabbi Erblich says. “Fortunately, thanks to our doctors’ experience and skill, they can direct patients to the right expert to solve their specific problems.”
Most of Lema’anchem’svolunteer doctors are from hospitals all over Israel. But Lema’anchem also has 40 doctors from abroad on its list of reservists. The organization receives its fair share of cases from the US and Europe, and the doctors all happily share their expertise for free. Thanks to the generous sponsorship of Martin and Richard Scharf and ShlomoElimelech Geller, the organization’s services are completely free of charge and available to all.
Rabbi Erblich’s monumental efforts to establish something unique—a blend of heart and cutting-edge knowledge—has earned him a reputation as one of the topmost influential people in the medical arena. And when the heart is involved, there is truly no limit to what can be accomplished.





Experts on Speed Dial

הפרס הבינלאומי הניתן מטעם מיזם "We Are Together" הוקדש השנה לארגוני חסד מרחבי העולם שפעלו לרווחת הציבור במהלך תקופת הקורונה. מבין אלפי עמותות וארגונים מרחבי העולם העפיל ארגון 'למענכם' - המעניק יעוץ והכוונה רפואית וולונטרית לשלב הגמר, והשבוע, לאחר טקס הסיום שנערך במוסקבה בהשתתפותו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, העניק הארגון את תעודת ההוקרה ליו"ר למענכם. 

מיזם הפרס הוא יוזמה של Rosmolodezh ואיגוד מרכזי ההתנדבות בפדרציה הרוסית, יחד עם הצלב האדום, האו"ם, IAVE- ארגון הגג הבינלאומי של ההתנדבות העולמית וגופים בינלאומיים נוספים. 

"בשם הפרס הבינלאומי 'We Are Together' ברצוננו לברך אותך. תודה לך על הכוח, המסירות והלב הטוב שלך! המאמצים שהשקעת במאבק בנגיף הקורונה הם עצומים, ואין שום פרס שיכול לשלם את תרומתך הייחודית" נכתב בהודעה הארגון.

ועדת הפרס בחרה לתת דגש על ארגונים רפואיים שהעניקו סיוע לקהילה באופן ייחודי. ההמלצה על מתן הפרס ליו"ר 'למענכם' יוסי ערבליך, היא בעקבות שורת יוזמות שקידם עם פרוץ הנגיף בישראל. בין היתר פעלה 'למענכם' להעמדת מוקד טלפוני שהעניק מידע וסיוע לאלפי פניות מדי יום של חולים ובני משפחותיהם, סייע להם בקשר מול בתי החולים כשיקיריהם מאושפזים ללא בן משפחה לצידם, כמו כן ציינה הוועדה לשבח את הובלת מבצעי החיסונים בישיבות וסמינרים שקידם ערבליך יחד עם בתי החולים 'איכילוב' ו'שיבא'.

יו"ר 'למענכם' יוסי ערבליך: "זו זכות גדולה לארגון לקבל הוקרה והכרה של פרס בינלאומי, אבל כפי שהם עצמם רשמו, הזכות הגדולה היא לסייע לחולים ולהיות שותפים בהצלת חיים".

הפרס הבינלאומי הניתן מטעם מיזם "We Are Together" הוקדש השנה לארגוני חסד מרחבי העולם שפעלו לרווחת הציבור במהלך תקופת הקורונה. מבין אלפי עמותות וארגונים מרחבי העולם העפיל ארגון 'למענכם' - המעניק יעוץ והכוונה רפואית וולונטרית לשלב הגמר, והשבוע, לאחר טקס הסיום שנערך במוסקבה בהשתתפותו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, העניק הארגון את תעודת ההוקרה ליו"ר למענכם.

מיזם הפרס הוא יוזמה של Rosmolodezh ואיגוד מרכזי ההתנדבות בפדרציה הרוסית, יחד עם הצלב האדום, האו"ם, IAVE- ארגון הגג הבינלאומי של ההתנדבות העולמית וגופים בינלאומיים נוספים.

"בשם הפרס הבינלאומי 'We Are Together' ברצוננו לברך אותך. תודה לך על הכוח, המסירות והלב הטוב שלך! המאמצים שהשקעת במאבק בנגיף הקורונה הם עצומים, ואין שום פרס שיכול לשלם את תרומתך הייחודית" נכתב בהודעה הארגון.

ועדת הפרס בחרה לתת דגש על ארגונים רפואיים שהעניקו סיוע לקהילה באופן ייחודי. ההמלצה על מתן הפרס ליו"ר 'למענכם' יוסי ערבליך, היא בעקבות שורת יוזמות שקידם עם פרוץ הנגיף בישראל. בין היתר פעלה 'למענכם' להעמדת מוקד טלפוני שהעניק מידע וסיוע לאלפי פניות מדי יום של חולים ובני משפחותיהם, סייע להם בקשר מול בתי החולים כשיקיריהם מאושפזים ללא בן משפחה לצידם, כמו כן ציינה הוועדה לשבח את הובלת מבצעי החיסונים בישיבות וסמינרים שקידם ערבליך יחד עם בתי החולים 'איכילוב' ו'שיבא'.

יו"ר 'למענכם' יוסי ערבליך: "זו זכות גדולה לארגון לקבל הוקרה והכרה של פרס בינלאומי, אבל כפי שהם עצמם רשמו, הזכות הגדולה היא לסייע לחולים ולהיות שותפים בהצלת חיים".

תעודת הוקרה מטעם הפרס הבינלאומי "We Are Together" הוענקה ליו"ר 'למענכם' יוסי ערבליך על פעילות ארגונו בתקופת הקורונה

בסוף השבוע רעש וגעש העולם עם דבר חשיפתו של זן הקורונה החדש - אומיקרון. ארגון הבריאות העולמי הכריז כי הוא רואה בו זן מעורר דאגה ומדינות בכל רחבי תבל הודיעו על סגירת השמים ומעברי הגבול. נכון, רמת הסיכון טרם הובררה, ויכול שהזן הזה קל מקודמיו, ויתכן אפילו שאם יהפוך להיות הזן השליט במקום הדלתא יביא איתו בשורה ויהפוך את הקורונה לשפעת קלה. אך הגישה הרווחת בניהול מגיפה דוגלת בהצבת מקדמי בטחון, ומתוך אחריות של הממשלות ברחבי העולם המערבי, התקבלה ההחלטה על המגבלות. 

כולנו נתקלים  מדי יום באנשים שמאסו בעיסוק בנגיף. עייפות מההתנהלות אותה הם רואים כחרדתית ומוגזמת, יאוש מפני הדרמות הפוקדות אותנו תדיר והנסיון הבלתי פוסק של התקשורת העולמית להבין אם אנחנו בעיצומו של גל, בסיומו, או בין הגלים. לפחות פעמיים סברנו שהקורונה שייכת להיסטוריה, ואז המציאות טפחה על פנינו. 
מה הלאה? הלנצח נאכל וריאנטים? האם אנחנו בלופ בלתי נגמר? 

התשובה האמיתית היא שאף אחד לא יכול להתחייב על כלום. ככל שהרפואה לומדת ומתקדמת בהבנת הנגיף, כך הוא מתחכם ונעשה חמקמק. אנו מצווים על קדושת החיים -לעשות כל שביכולתנו לשמור על בריאות גופנו. במשך שנים זכיתי להסתופף בצילו של מרן ראש הישיבה בעל איילת השחר זיע"א שבשבוע שעבר חל יום הסתלקותו. הוא היה נוהג תדיר להביא את דברי החזו"א זצוק"ל בגדרי ההשתדלות – עד כמה מוטלת עלינו החובה להשתדל – שהמשיל זאת לאדם הקובע מסמר בקיר. הוא בוודאי מתאמץ שהמסמר ייכנס ישר, אך אם חלילה התעקם המסמר, שוב אין חובה לנסות וליישרו. 
אם זימנו לנו את החיסון המעניק הגנה מפני הנגיף, חובה עלינו לעשות את ההשתדלות ולהתחסן. אנו וילדינו. זהו גדר ההשתדלות הבסיסית. מעבר לכך, הימנעות מהשגרה היא כבר נסיון ליישר את המסמר. 
גם הזן החדש אומיקרון, הוא ממשפחת נגיפי הקורונה, וגם אם יעילות החיסון מפניו פחותה היא עדיין מעניקה הגנה, כך שאדם מחוסן שייתקל בנגיף יחווה מחלה קלה משמעותית ממי שאינו מחוסן. לכן, אל לנו להיבהל מפני חשיפתם של וריאנטים, כי יהיו עוד כאלו בהמשך. עלינו להגן על עצמנו ועל יקירנו, ולהתחסן. אין סיבה להמתין ל"עדכון" של החיסון משום שגם אם יהיה צורך בכך, יקחו מספר חודשים לפתח ולייצר אותו, ובינתיים אנו עלולים לפגוש את הנגיף בצד הפחות נחמד שלו. וריאנטים מתפתחים בעיקר באזורי אוכלוסיה בלתי מחוסנת ולפיכך השבוע כשחיסנתי את בני הסברתי לו שמעבר להגנה שהוא זוכה לה, הוא מסייע למאמץ העולמי למיגור הנגיף. 


*הכותב משמש כיו"ר ומייסד אגודת 'למענכם' המעניקה יעוץ והכוונה רפואית על בסיס וולונטרי

פורסם בעיתון חדשות בקהילה 2.12.21

בסוף השבוע רעש וגעש העולם עם דבר חשיפתו של זן הקורונה החדש - אומיקרון. ארגון הבריאות העולמי הכריז כי הוא רואה בו זן מעורר דאגה ומדינות בכל רחבי תבל הודיעו על סגירת השמים ומעברי הגבול. נכון, רמת הסיכון טרם הובררה, ויכול שהזן הזה קל מקודמיו, ויתכן אפילו שאם יהפוך להיות הזן השליט במקום הדלתא יביא איתו בשורה ויהפוך את הקורונה לשפעת קלה. אך הגישה הרווחת בניהול מגיפה דוגלת בהצבת מקדמי בטחון, ומתוך אחריות של הממשלות ברחבי העולם המערבי, התקבלה ההחלטה על המגבלות.

כולנו נתקלים מדי יום באנשים שמאסו בעיסוק בנגיף. עייפות מההתנהלות אותה הם רואים כחרדתית ומוגזמת, יאוש מפני הדרמות הפוקדות אותנו תדיר והנסיון הבלתי פוסק של התקשורת העולמית להבין אם אנחנו בעיצומו של גל, בסיומו, או בין הגלים. לפחות פעמיים סברנו שהקורונה שייכת להיסטוריה, ואז המציאות טפחה על פנינו.
מה הלאה? הלנצח נאכל וריאנטים? האם אנחנו בלופ בלתי נגמר?

התשובה האמיתית היא שאף אחד לא יכול להתחייב על כלום. ככל שהרפואה לומדת ומתקדמת בהבנת הנגיף, כך הוא מתחכם ונעשה חמקמק. אנו מצווים על קדושת החיים -לעשות כל שביכולתנו לשמור על בריאות גופנו. במשך שנים זכיתי להסתופף בצילו של מרן ראש הישיבה בעל איילת השחר זיע"א שבשבוע שעבר חל יום הסתלקותו. הוא היה נוהג תדיר להביא את דברי החזו"א זצוק"ל בגדרי ההשתדלות – עד כמה מוטלת עלינו החובה להשתדל – שהמשיל זאת לאדם הקובע מסמר בקיר. הוא בוודאי מתאמץ שהמסמר ייכנס ישר, אך אם חלילה התעקם המסמר, שוב אין חובה לנסות וליישרו.
אם זימנו לנו את החיסון המעניק הגנה מפני הנגיף, חובה עלינו לעשות את ההשתדלות ולהתחסן. אנו וילדינו. זהו גדר ההשתדלות הבסיסית. מעבר לכך, הימנעות מהשגרה היא כבר נסיון ליישר את המסמר.
גם הזן החדש אומיקרון, הוא ממשפחת נגיפי הקורונה, וגם אם יעילות החיסון מפניו פחותה היא עדיין מעניקה הגנה, כך שאדם מחוסן שייתקל בנגיף יחווה מחלה קלה משמעותית ממי שאינו מחוסן. לכן, אל לנו להיבהל מפני חשיפתם של וריאנטים, כי יהיו עוד כאלו בהמשך. עלינו להגן על עצמנו ועל יקירנו, ולהתחסן. אין סיבה להמתין ל"עדכון" של החיסון משום שגם אם יהיה צורך בכך, יקחו מספר חודשים לפתח ולייצר אותו, ובינתיים אנו עלולים לפגוש את הנגיף בצד הפחות נחמד שלו. וריאנטים מתפתחים בעיקר באזורי אוכלוסיה בלתי מחוסנת ולפיכך השבוע כשחיסנתי את בני הסברתי לו שמעבר להגנה שהוא זוכה לה, הוא מסייע למאמץ העולמי למיגור הנגיף.


*הכותב משמש כיו"ר ומייסד אגודת 'למענכם' המעניקה יעוץ והכוונה רפואית על בסיס וולונטרי

פורסם בעיתון חדשות בקהילה 2.12.21

הלנצח נאכל וריאנטים? יוסי ערבליך

אחד התיקים הרפואיים אשר הגיעו לארגון ''למענכם'' מתנהל תחת אחריותו של ד''ר יעקב גויכמן, מומחה להשתלות וניתוחי כבד ומנהל יחידת ההשתלות בבית החולים איכילוב.

נפגשנו איתו לצורך סקירת התיק הרפואי ושמענו ממנו על יחידת ההשתלות של בית החולים. בפגישה השתתפו הרב יוסי ערבליך יו''ר ''למענכם'' ופרופ' פרס נשיא הארגון. ראשית, מציין ד''ר גויכמן, כי מעבר לניתוח ההשתלה עצמו יש לראות את כלל הצרכים של המטופל במטרה לשפר את איכות חייו לאחר ההשתלה . מאז הקמת היחידה והשתלת הכליה הראשונה בדצמבר 1994, התבצעו במרכז הרפואי תל-אביב למעלה מ-1000 השתלות איברים.

בנוסף, בכל הנוגע לניתוחי כבד ''רגילים'',  היחידה מבצעת ניתוחי הפטומה (קרצינומה של הכבד).

יחד עם זאת היחידה מבצעת השתלות כבד, השתלות לבלב והשתלות כליה. בית החולים איכילוב היו מהראשונים בארץ אשר ביצעו ניתוחי כריתת כליה לפרוסקופית (זעיר-פולשנית) לצורך השתלה.

המחלקה משלבת השתלות וניתוחי כבד לבלב ועובדת בשיתוף פעולה הדוק עם ד''ר רוית גבע, מנהלת המרכז לגידולי מערכת העיכול,פרופ' אורן שבולת,  מנהל המכון למחלות דרכי העיכול והכבד ועוד.

בנוסף, מספר ד''ר גויכמן על הקמתו של מערך ליווי ותמיכה במטרה לעזור להתמודד עם ההשלכות הרפואיות והנפשיות לאחר ההשתלה באווירה מקצועית ותומכת.

לסיום, ד''ר גויכמן הודיע כי גם הוא מצטרף לפרויקט ''רופאים במילואים'' של ארגון ''למענכם'' בו קרוב ל-180 מומחים מהארץ ומהעולם מייעצים במקרים נדירים לטובת החולים ובני משפחותיהם.

אחד התיקים הרפואיים אשר הגיעו לארגון ''למענכם'' מתנהל תחת אחריותו של ד''ר יעקב גויכמן, מומחה להשתלות וניתוחי כבד ומנהל יחידת ההשתלות בבית החולים איכילוב.

נפגשנו איתו לצורך סקירת התיק הרפואי ושמענו ממנו על יחידת ההשתלות של בית החולים. בפגישה השתתפו הרב יוסי ערבליך יו''ר ''למענכם'' ופרופ' פרס נשיא הארגון. ראשית, מציין ד''ר גויכמן, כי מעבר לניתוח ההשתלה עצמו יש לראות את כלל הצרכים של המטופל במטרה לשפר את איכות חייו לאחר ההשתלה . מאז הקמת היחידה והשתלת הכליה הראשונה בדצמבר 1994, התבצעו במרכז הרפואי תל-אביב למעלה מ-1000 השתלות איברים.

בנוסף, בכל הנוגע לניתוחי כבד ''רגילים'', היחידה מבצעת ניתוחי הפטומה (קרצינומה של הכבד).

יחד עם זאת היחידה מבצעת השתלות כבד, השתלות לבלב והשתלות כליה. בית החולים איכילוב היו מהראשונים בארץ אשר ביצעו ניתוחי כריתת כליה לפרוסקופית (זעיר-פולשנית) לצורך השתלה.

המחלקה משלבת השתלות וניתוחי כבד לבלב ועובדת בשיתוף פעולה הדוק עם ד''ר רוית גבע, מנהלת המרכז לגידולי מערכת העיכול,פרופ' אורן שבולת, מנהל המכון למחלות דרכי העיכול והכבד ועוד.

בנוסף, מספר ד''ר גויכמן על הקמתו של מערך ליווי ותמיכה במטרה לעזור להתמודד עם ההשלכות הרפואיות והנפשיות לאחר ההשתלה באווירה מקצועית ותומכת.

לסיום, ד''ר גויכמן הודיע כי גם הוא מצטרף לפרויקט ''רופאים במילואים'' של ארגון ''למענכם'' בו קרוב ל-180 מומחים מהארץ ומהעולם מייעצים במקרים נדירים לטובת החולים ובני משפחותיהם.

רופא חדש במילואים ד"ר יעקב גויכמן

בשנת 1952 חיבר פרופ' ליפמן היילפרין, זוכה פרס ישראל ומייסד המחלקה הנוירולוגית בהדסה את שבועת הרופאים בגירסתה העברית. "ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה, אם זר אם נכרי, אם אזרח נקלה ואם נכבד. והשכלתם להבין לנפש החולה ולשובב את רוחו בדרכי תבונות ובאהבת אנוש". מאז ומתמיד היו המרכזים הרפואיים אקס-טריטוריה שמחלוקות פוליטיות, שבטיות, מגדריות ולאומיות לא חדרו אל בין כתליהם. רופאה מתנחלת לצד מנתח ערבי, סניטר חרדי ואחות חילונית, מטפלים ברגישות ובתחושת שליחות בחולים ללא הבדלי גזע, דת ומין. אי של שפיות. אך נדמה בעת האחרונה שנגיף הקורונה טורף את הקלפים וצוותים רפואיים שעשרות שנים מתעלים תדיר מעל לדעותיהם והשקפות עולמם חשים כי הם מאבדים את שיוויון הנפש והופכים לקצרי רוח וחסרי סבלנות מול מגיפת סרבני החיסון.

אין מוצדק מהזעם שלהם, אין אותנטי מהיאוש האופף אותם אל מול מי שבוחרים ביודעין לסכן את עצמם ואת סביבתם. סרבני החיסון מאידיאולוגיה או מבורות, מאכלסים את המחלקות, מותחים את קצה גבול הספיקה ומייצרים נטל כבד על המערכת. קולות רבים החלו קוראים למערכת הבריאות שלא לגלות סובלנות יתר כלפי מתנגדי החיסון, וקשה לומר שקריאה זו משוללת הגיון. התומכים במתנגדי החיסון מצקצקים בלשונם ומנסים לטעון שגם חולי סרטן ריאות שעישנו הביאו על עצמם את המחלה, כמו גם סוכרתיים ומי שסובלים מהשמנת יתר (ככל שהיא תולדה של אכילה לא מאוזנת) אשמים במחלתם ואין שוני ביניהם לבין מי שלא התחסנו. אלא שכל בר-דעת מבין שזו דמגוגיה זולה. לא רק שחולה הסכרת או הסרטן איננו מדביק ואיננו מזיק לאחרים (וכנגד מעשנים במקומות ציבוריים נקבעו סנקציות), הקושי בהסתגלות לתזונה דלת שומן כדי להפחית במשקל דורש מאמץ משמעותי מול ה'מאמץ' הנדרש בחיסון.

השיח הער סביב סוגיית הטיפול במתנגדי חיסון, שהיה נשמע עד לא מכבר מנותק מהמציאות, קונה לו שביתה בליבם של רוב אזרחי ישראל שהתחסנו פעם ראשונה, שניה  ושלישית. אותם אזרחים ששילמו בגופם, בפרנסתם, בסגרים שהתרגשו עליהם ומילאו את חובתם המוסרית במיגור המגיפה והתחסנו. מתנגדי החיסון מריחים את האדמה הבוערת, ועתה הם מזהים את הפוטנציאל של ארגוני החסד, שם יעניקו להם מחולל חמצן ללא פנים זעופות של רופא מותש. ומכאן, אני מבקש לפנות לחבריי בארגוני החסד הרפואיים, ולהזכיר כי חכמינו זכרם לברכה שהפליגו בשבח החסד, הזהירו מפני חמלה על מי שאינם זכאים לכך. "אמר רבי יהושע בן לוי: כל שהוא רחמן על אכזרים לסוף נעשה אכזר על רחמנים". בעת מגיפה, מי שמסרבים להתחסן, נדבקים ומדביקים, מסכנים את עצמם במזיד והופכים לנטל על הרופאים והחברה כולה אינם זכאים לחמלה.

זה נשמע דמיוני, אך כדי לחדד את גודל הפשיעה של מתנגדי החיסון כדאי אולי לספר שבמערך החקירות האפידמיולוגיות, נרשמה לפני שבועיים שרשרת הדבקה של קרוב ל-3,000 חולים שהחלה מגברת לא מחוסנת אחת. אותה חולה, הדביקה 'רק' 4 אנשים והם הדביקו במצטבר אלפים אחרים. וזו לא השרשרת הארוכה ביותר. אם הגענו למצב בו חולים זקוקים לאקמו ואין לנו יכולת לספק להם, זה הזמן להתחיל לתעדף את המחוסנים על פני מי שבחרו לא להתחסן. מחוללי תחלואה, אינם זכאים למחוללי חמצן לפני מחוסנים.



*הכותב משמש כיו"ר ומייסד אגודת 'למענכם' המעניקה יעוץ והכוונה רפואית על בסיס וולונטרי
הטור פורסם לראשונה בוואלה:
https://news.walla.co.il/item/3463212?utm_source=whatsup&utm_medium=sharebuttonapp&utm_term=social&utm_content=whatsup&utm_campaign=socialbutton

בשנת 1952 חיבר פרופ' ליפמן היילפרין, זוכה פרס ישראל ומייסד המחלקה הנוירולוגית בהדסה את שבועת הרופאים בגירסתה העברית. "ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה, אם זר אם נכרי, אם אזרח נקלה ואם נכבד. והשכלתם להבין לנפש החולה ולשובב את רוחו בדרכי תבונות ובאהבת אנוש". מאז ומתמיד היו המרכזים הרפואיים אקס-טריטוריה שמחלוקות פוליטיות, שבטיות, מגדריות ולאומיות לא חדרו אל בין כתליהם. רופאה מתנחלת לצד מנתח ערבי, סניטר חרדי ואחות חילונית, מטפלים ברגישות ובתחושת שליחות בחולים ללא הבדלי גזע, דת ומין. אי של שפיות. אך נדמה בעת האחרונה שנגיף הקורונה טורף את הקלפים וצוותים רפואיים שעשרות שנים מתעלים תדיר מעל לדעותיהם והשקפות עולמם חשים כי הם מאבדים את שיוויון הנפש והופכים לקצרי רוח וחסרי סבלנות מול מגיפת סרבני החיסון.

אין מוצדק מהזעם שלהם, אין אותנטי מהיאוש האופף אותם אל מול מי שבוחרים ביודעין לסכן את עצמם ואת סביבתם. סרבני החיסון מאידיאולוגיה או מבורות, מאכלסים את המחלקות, מותחים את קצה גבול הספיקה ומייצרים נטל כבד על המערכת. קולות רבים החלו קוראים למערכת הבריאות שלא לגלות סובלנות יתר כלפי מתנגדי החיסון, וקשה לומר שקריאה זו משוללת הגיון. התומכים במתנגדי החיסון מצקצקים בלשונם ומנסים לטעון שגם חולי סרטן ריאות שעישנו הביאו על עצמם את המחלה, כמו גם סוכרתיים ומי שסובלים מהשמנת יתר (ככל שהיא תולדה של אכילה לא מאוזנת) אשמים במחלתם ואין שוני ביניהם לבין מי שלא התחסנו. אלא שכל בר-דעת מבין שזו דמגוגיה זולה. לא רק שחולה הסכרת או הסרטן איננו מדביק ואיננו מזיק לאחרים (וכנגד מעשנים במקומות ציבוריים נקבעו סנקציות), הקושי בהסתגלות לתזונה דלת שומן כדי להפחית במשקל דורש מאמץ משמעותי מול ה'מאמץ' הנדרש בחיסון.

השיח הער סביב סוגיית הטיפול במתנגדי חיסון, שהיה נשמע עד לא מכבר מנותק מהמציאות, קונה לו שביתה בליבם של רוב אזרחי ישראל שהתחסנו פעם ראשונה, שניה ושלישית. אותם אזרחים ששילמו בגופם, בפרנסתם, בסגרים שהתרגשו עליהם ומילאו את חובתם המוסרית במיגור המגיפה והתחסנו. מתנגדי החיסון מריחים את האדמה הבוערת, ועתה הם מזהים את הפוטנציאל של ארגוני החסד, שם יעניקו להם מחולל חמצן ללא פנים זעופות של רופא מותש. ומכאן, אני מבקש לפנות לחבריי בארגוני החסד הרפואיים, ולהזכיר כי חכמינו זכרם לברכה שהפליגו בשבח החסד, הזהירו מפני חמלה על מי שאינם זכאים לכך. "אמר רבי יהושע בן לוי: כל שהוא רחמן על אכזרים לסוף נעשה אכזר על רחמנים". בעת מגיפה, מי שמסרבים להתחסן, נדבקים ומדביקים, מסכנים את עצמם במזיד והופכים לנטל על הרופאים והחברה כולה אינם זכאים לחמלה.

זה נשמע דמיוני, אך כדי לחדד את גודל הפשיעה של מתנגדי החיסון כדאי אולי לספר שבמערך החקירות האפידמיולוגיות, נרשמה לפני שבועיים שרשרת הדבקה של קרוב ל-3,000 חולים שהחלה מגברת לא מחוסנת אחת. אותה חולה, הדביקה 'רק' 4 אנשים והם הדביקו במצטבר אלפים אחרים. וזו לא השרשרת הארוכה ביותר. אם הגענו למצב בו חולים זקוקים לאקמו ואין לנו יכולת לספק להם, זה הזמן להתחיל לתעדף את המחוסנים על פני מי שבחרו לא להתחסן. מחוללי תחלואה, אינם זכאים למחוללי חמצן לפני מחוסנים.



*הכותב משמש כיו"ר ומייסד אגודת 'למענכם' המעניקה יעוץ והכוונה רפואית על בסיס וולונטרי
הטור פורסם לראשונה בוואלה:
https://news.walla.co.il/item/3463212?utm_source=whatsup&utm_medium=sharebuttonapp&utm_term=social&utm_content=whatsup&utm_campaign=socialbutton

יש לתת תיעדוף למחוסנים: אסור שסרבני חיסונים יקבלו טיפול על חשבון מחוסנים