הוא היה אחר. שונה מכל מה שפגשנו עד כה. הוא קבע רף גבוה מאוד משום שהוא, בשונה מרבים הפועלים למען הזולת הטה שכמו לסבול. הוא נשא בסבלם של המושתלים, חי את כאבם ואף שילם מחיר אישי כבד רק כדי שיוכל להציל חיים. לעתים אני תוהה ביני לבין עצמי כמה אנחנו מוכנים לשלם בשביל להיטיב עם הזולת. עסקנות רפואית היא נושא הדורש הקרבה, זמן, משאבים ומסירות - אך מאידך, מתגמל נפשית וטומן בחובו סיפוק שאין גדול ממנו - הצלת חיים.
לפני שבועות אחדים הרב הבר, זכר צדיק לברכה, ביקר במשרדי וביקשנו יחד לסייע לחולה בהתמודדות מול אתגר רפואי. הסתכלתי עליו תוך כדי הפגישה וחשתי הערצה גדולה. לא בגלל 820 המושתלים שקיבלו חיים בזכותו, אלא בגלל אותה שנה נוראית שבה עבר מעצר, חקירות, דיווחים איומים בחדשות על חשד לסחר באיברים - כל זאת רק כדי לקבל כעבור שנה הודעה על סגירת התיק ושבעצם לא היו דברים מעולם.
הרהרתי אז, האם מישהו מאיתנו היה מוכן לשאת בסבל הזה למען הזולת. מרבית עסקני הרפואה היו טורקים את הדלת על פעילות החסד שלהם עוד באותו היום. אבל הרב הבר ראה לנגד עיניו את המטרה הנעלה - והחליט להמשיך. לא סתם להמשיך, אלא הגדיל לעשות והצליח להקסים את אחד הגורמים המעורבים בחקירה עד שהחליט לתרום בעצמו כליה.
הרב הבר הציב רף חדש של התנדבות והוא הנכונות לסבול בשביל האחר. איש ענוותן, צנוע, שלא ביקש מאומה מלבד הצלת חיים. הוא פעל מתוך אידיאולוגיה ומחויבות למשימת העל, שאותה הגדיר כ"סיום הרשימה" של הממתינים להשתלת כליה - וסבל בשל כך. גם על פי החשד שנחקר והופרך, מושתלים תרמו כסף. הטענה היתה שהם תרמו לפרסום בעיתונות שמטרתו לעודד תרומות כליה.
הרב הבר היה גשר מדהים בין עולמות: הוא עצמו השתייך למגזר החרדי, מרבית תורמי הכליה שגייס באו מהציבור הדתי-לאומי (בדגש על יהודה ושומרון), והנתרמים ברובם השתייכו למגזר הכללי - ממגוון שכבות האוכלוסייה.
הוא לא השפיע רק על המושתלים שזכו בחיים חדשים, אלא שינה מן הקצה אל הקצה את חייהם של 820 התורמים ששוכנעו למסור איבר מגופם למען אדם שאותו לא הכירו, על כל הכרוך בכך. זו רמה אחרת של נתינה. זו הנכונות לסבול בשביל אחר, הסטנדרט הגבוה שהציב לעצמו הרב הבר, ואולי היה זה סוד הצלחתו. יהי זכרו הטהור והקדוש ברוך.
הכותב הוא יו"ר אגודת "למענכם", המעניקה יעוץ והכוונת רפואית בחינם
הכתבה פורסמה בעיתון ישראל היום.
https://www.israelhayom.co.il/opinion/754905