גם עבור הצוותים הרפואיים שראו ושמעו הכל, זו היתה שנה קשוחה במיוחד. רופאות, רופאים, אחיות, אחים, מנהלי מחלקות, מנהלי בתי החולים וקופות החולים, כולם עברו שנה מאתגרת ומתישה. המגיפה ששינתה סדרי עולה טילטלה את מערכת הבריאות שנותרה יציבה, מתפקדת, ולכל אורך הדרך, בגלים ובין הגלים עמדה בגבורה באתגר והעניקה טיפול הולם לאזרחי ישראל. אין צורך להביט מעבר לים כדי להבין שזה היה יכול להיראות גם אחרת. צריך להודות ביושר, שאנחנו אוהבים להתאונן ולייבב, אבל בתוך תוכנו יודעים שיש לנו על מי לסמוך.

כשוך הקורונה, ועם דעיכת התחלואה, ניתן לעסוק בעדינות בכל מה שנמנענו עד כה.

במשך שנה מדינת ישראל ניהלה סדר יום שעסק בתחלואה, תמותה, הנחיות והפרת הנחיות, במשק הנאנק, במובטלים, במערכות הלמידה מרחוק, ובסגירות ופתיחות שמים. אף מילה לא על הנפש. כשהתותחים רועמים המוזות שותקות וכשחולים נאבקים על חייהם, אנחנו מתמסרים קודם להצלת הגוף. עתה, הגיעה העת לרפא את פצעי הנפש כשבראש ובראשונה יש לשים את הדגש על המלאכים בלבן. צוותים רפואיים לא ראו את משפחותיהם למעט בסופי שבוע וגם זה לא תמיד, לא טעמו טעם ארוחה חמה במשך ימים שלמים, עטו על גופם וראשיהם סרבלים ובחום אימים שירתו את החולים במחלקות הקורונה מלאות התוגה והיגון, לחמו סביב השעון להציל חולים, וניצבו לצד החולים במקום בני המשפחה שלרוב לא הורשו להכנס ולהפרד. אלו וחבריהם בעמדות הבדיקות ובמתחמי החיסונים, בניידות הדוגמים ובאמבולנסים שפינו למלוניות ולמחלקות, כל אלו חייבים לקבל תמיכה רגשית, נפשית ומקצועית. הם לא יבואו מיוזמתם לבקש כי הם לוחמים בטבעם, אבל כמי שנהנה ממערכת יחסים קרובה עם כמה וכמה רופאים מובילים, אני מעיד כי בשעות הקטנות של הלילה שמעתי אותם מתרסקים. הם גם בני אדם, והם הקריבו את יומם ולילותיהם במלחמה של כולנו למיגור הנגיף.

הם חווים לא פעם אירועי אלימות על ידי בני משפחות של מטופלים שעוברים בשקט יחסי, הם מושמצים בתקשורת כשהם מביעים עמדה לא פופולארית על הצורך בסגרים, ועכשיו, כשוך הקרב, זו העת לדאוג לחוסנם הנפשי.

המדינה מעניקה לחלק מעובדי השירות הציבורי תמיכה נפשית בעת הצורך, אלא שהרופאים, האחיות, המזכירות הרפואיות, צוותי המעבדות, מתנדבי ארגוני ההצלה, כל אלו קודמים לכל. הרופאים בישראל חדורי שליחות, מקצוענים ויצירתיים. נוכחתי לראות לא פעם את ההערכה אליהם בכנסים רפואיים יוקרתיים בחו"ל, בכתבי העת המובילים, ובאוניברסיטאות לרפואה המובילות בעולם. הם נלחמים שעה שעה על מנת שלא לאבד חיים של חולים, ועתה חובת המדינה לוודא שלא נאבד אותם.

אחרי אינספור שיחות, ומתוך היכרות וידיעה אישית על מצוקתם של בכירי הרופאים והרופאות, אני קורא להסתדרות הרפואית, למשרד הבריאות ולראש הממשלה, להציב את חוסנם הנפשי של הרופאים בראש סדר העדיפויות. יש לקדם תכנית מיידית שתאפשר להם להתרענן, להתאושש, לחזור לעצמם, כי אנחנו זקוקים להם איתנים ומקצוענים, כשהם חפים מתופעות לוואי פוסט קורונה.


*הכותב משמש כיו"ר מייסד של אגודת 'למענכם' המעניקה יעוץ רפואי וולונטרי*